אל-ליד

סדרת תצלומים שחור לבן, 2010, מתוך התערוכה "אל-ליד"
Al-Lydd, KW, Institute for Contemporary Art, Berlin

ליבה ההיסטורי של העיר הפלסטינית אל-ליד עומד במרכז עניינה של סדרת תצלומים זו. הסדרה עוסקת בקשר ההכרחי שבין אתיקה לאסתטיקה, שכחה וזיכרון, מחיקה אלימה והנכחה היסטורית. העיר העתיקה של לוד, היא אל-ליד הפלסטינית, נמצאת בעיצומו של תהליך הרס מתמשך. אל-ליד נאכלת באיטיות על ידי פרויקטים המיועדים לציבור הישראלי-יהודי. ההרס של מלחמת 1948 איננו מתמצה בנקודה אחת בזמן. הוא הרס ארוך ושקט בזמן הווה. 1948 מסמנת את תחילת חורבנה של המורשת הפלסטינית של אל ליד המוסלמית והנוצרית כאחת. אל-ליד נעלמת לתוך השכחה בזמן ששורות אלו נכתבות - מדובר במהלך מכוון של מחיקה וטשטוש של ההיסטוריה הערבית המקומית.

במבט ראשון, אלו תצלומים של ריקנות. תיאורים חוזרים של מישורי חצץ. אולם, מישורים אלו אינם ריקים כלל וכלל. הם מכילים מערך של עדויות ושל סימנים אינדקסיאליים, דוגמת רצפה מרחפת של בית פלסטיני בשדה קוצים בתצלום אחד או עקבותיו של בית עקור בתצלום אחר. בתצלומים אחדים רואים את החצץ שהותירו אחריו הדחפורים, באחרים שרידי בתים שנעלמו במהלך השנה האחרונה. תצלומים אלו הופכים לחלק ממאגר הדימויים הארכיוניים הפלסטיני, חלק מהמאבק לשמר מידע ולא רק טריטוריה. אלו סימנים שעלינו להתבונן בהם מקרוב, ללמוד איך לקרוא אותם, שכן אין מדובר בתצלומים של ריקנות, אלא בתצלומי עקבות של מערך חיים.