בשיר 'חיים בהמתנה' כותבת המשוררת ויסלבה שימבורסקה:
אֵינֶנִּי מַכִּירָה אֶת הַתַּפְקִיד שֶאֲנִי מְגַלֶּמֶת
אֵדַע רַק שֶׁשֶּׁלִי הוּא וְאֵין לְהַחֲלִיפוֹ.
אֶת נוֹשֵׂא הַהַצָּגָה
אֲנִי חַיֶּבֶת לְנַחֵשׂ מַמָּשׁ עַל הַבָּמָה.
שימבורסקה ממשיכה את המאטפורה הנודעת של שקספיר הגורסת שכל העולם במה וכולנו שחקנים. אולם, מה בדיוק קורה כאשר אל הבמה מובא עולם זה, שהכרנו כבר במהותו ה"תיאטרלית"? מהו בדיוק אותו תפקיד שאנו מגלמים? האם גם אנחנו, כמוה, בטוחים שאכן שלנו הוא, ואין להחליפו?
שאלות אלו ואחרות נבחנות בגיליון הנוכחי, אשר עוסק בדמותו של הפרפורמר, זה אשר מגלם את עצמו ואינו מייצג דמות אחרת מלבדו. מן הקשת הרחבה של האמנים והיוצרים אשר מנסים להשיב לשאלות אלו ניתן לראות כי סוגיה זו אינה מוגבלת לדיסציפלינה אמנותית אחת, כי אם נוכחת בעשייתם של יוצרים מתחומים שונים. הגיליון הרביעי של כתב העת מציג מבט עכשווי ורב מימדי על תופעה זו, ומבקש, כמו בכל גליון, לשמש פלטפורמה לשיח אמנותי עשיר ומעמיק; הדס עפרת עוסק בשאלה מה בין אמנות המופע ובין ייצוג דמות, דרך מסעו האישי באמנות המיצג. עירא אבנרי בוחן את הפרדוקס שבמופעי הנכחה עצמית. ארי טפרברג מעלה על הכתב רשמים מביקורו של היוצר, התיאורטיקן וכהן הפרפורמנס, פרופ' ריצ'רד שכנר בישראל. יאיר והילה ורדי בוחנים את שאלת המחבר בעבודתו של ג'רום בל, ובמיוחד בסדרת יצירות סולו, אשר מבוססות על הפרפורמר ועל הנרטיב האישי שלו. שרון צוקרמן עוסקת בשינוי שחל בתהליכי יצירה עכשוויים, ובטשטוש בין בדיון ומציאות בעקבות השתתפות בעבודתו של הבימאי הפלמי יאן דקורטה. בעז ארד מציג סדרת דימויים מתוך עבודותיו שהוא מכנה בשם הפרפורמר. הזבובים, רן בראון וענבל יעקובי, מצותתים לדיון שמנהלים נאוה פרנקל, עלית קרייז ורותם תש"ח. במוקד הדיון תפיסות דרמטורגיות, תהליכי יצירה ועבודה עם פרפורמרים בעבודות שבהן המופיעים אינם מייצגים דמויות בדויות, כתופעה הרווחת ביצירתם של השלושה. הלל קוגן דן בקלישאות אופיינות המיוחסות לפרפורמר ומפנה שאלות נוקבות אל הקורא. במדור פרקטיקה מוצג מידע עדכני לגבי בתי ספר, פסטיבלים, רזידנסיס, תחרויות וקריאות לשיתופי פעולה, מתוך מטרה לעודד יצירה ולסייע לאמנים מקומיים. זוהי גם ההזדמנות לעודד אתכם, הקוראים, לשתף אותנו במידע רלוונטי למדור זה.