כמו בכל גיליון, מעקף מבקש לאפשר מרחב של שיח אמנותי העוסק בסוגיות מהותיות לאמנים וליצירתם, ועל כן מובאת בגיליון זה קשת רחבה של אמנים ויוצרים אשר מנסים להשיב לשאלות אלה.
במאמריהם, מציעים הכותבים פתרונות שונים, ונדמה שהקושי למצוא מונח עברי המוסכם על הכול מצביע על בעייתיות החורגת מהתחום הלשוני. עם זאת, הקושי למצוא שם, כמו גם הגדרה מדויקת לסוגה אמנותית זו, אינו מעיד על העשייה המשגשגת בתחום. יצירות סייט ספסיפיק הועלו ב"פסטיבל יערות מנשה" באוגוסט האחרון, ב"פסטיבל עכו לתאטרון אחר" וב"פסטיבל בת ים לתאטרון רחוב" שהתקיימו בחול המועד סוכות, ופסטיבל "תלוי במקום" - פסטיבל חדש המוקדש כולו לנושא - עתיד להתרחש בסוף השבוע הקרוב (14-16.10).
הגיליון השלישי של כתב העת מציג נקודות התבוננות שונות בסוגה זו, ומבקש, כמו בכל גליון, לשמש פלטפורמה לשיח אמנותי עשיר ומעמיק; גיא בירן מציג ציוני דרך משמעותיים בפעילותו האמנותית בתחום. דפנה קרון בוחנת היבטים שונים בז'אנר תוך ניסיון להגדירו במדויק. "אנסמבל תוצרת בית", אביגיל רובין ויואב ברתל, משוחחים עם עתי ציטרון על ניסיונו הרב ביצירה תלוית-אתר כבימאי, מורה ומנהל אמנותי. בן הרצוג מעלה על הכתב תהיות שהתעוררו בו בעקבות צפייה בעבודות תלויות-מקום בפסטיבל בת ים הבינלאומי לתיאטרון רחוב. קרן ציטר מציגה לראשונה סדרת תמונות מתוך סרטה החדש Don't touch me psychopath. הזבובים מצותתים לדיון שמנהלים ליחי בקרמן, נטלי צוקרמן ויובל מסקין. במוקד הדיון פסטיבל "תלוי במקום", ושאלות הנוגעות ליצירה של עבודות סייט ספסיפיק כפי שרואים אותן השלושה - היוזמות והמנהלות האמנותיות של הפסטיבל וחבר הועדה האמנותית. הלל קוגן עומד על מרכזיותו של המקום בהוויה החברתית, הפוליטית והאמנותית בישראל, באמצעות בחינה של הסערה הפוליטית שהתחוללה לאחרונה סביב העיר אריאל. ליאור אביצור אספה לטובת היוצרים והמתעניינים מבחר קישורים לפסטיבלים בינלאומיים אשר מוצגים במדור פרקטיקה, לצד מידע עדכני לגבי בתי ספר, פסטיבלים, רזידנסיס, תחרויות וקריאות לשיתופי פעולה, מתוך מטרה לעודד יצירה ולסייע לאמנים מקומיים.